החלטה בתיק ב"ש 6826/04

כללי

1.         לפניי בקשה מטעם המבקש לקבלת פיצויים והוצאות הגנה לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין"), וזאת בעקבות זיכוייו של המבקש מכל אשמה בתיק ת.פ. 3072/02, לאור הודעת המדינה כי היא חוזרת בה מן האישום.

רקע

2.         ביום 25.7.02 הוגש נגד המבקש כתב אישום על ידי המדינה, בו הוא הואשם בשלושה אישומים של עבירות בנשק - עבירות לפי סעיף 144 (ב) רישא לחוק העונשין.

3.         הפרשה בגינה נעצר המבקש והוגש נגדו כתב האישום כונתה בשם "פרשת מחתרת בת עין". בפרשה זו נעצרו ביום 29.4.02 בשכונת א - טור במזרח ירושלים, ירדן מורג ושלומי דביר, בעת שהניחו עגלת תופת ליד בית ספר לבנות בשכונת א-טור. במהלך חקירותיו של ירדן מורג - שהיה עד התביעה המרכזי בכתב האישום של המבקש - במשטרה ובשב"כ, הוא מסר גירסה, אשר בה הוא מפליל את המבקש באישומים המיוחסים לו בכתב האישום.

4.         אתאר תחילה את ההליכים האחרים שבהם נדון עניינו של המבקש, ככל שהדבר נוגע לחירותו (מעצר עד תום ההליכים; צווי הגבלה; מעצר מינהלי). לאחר מכן אציג את תמצית הדיונים שהתנהלו בתיק הפלילי העיקרי (ת.פ. 3075/02). במסגרת הדיון על הפיצויים נראה את הקשר שבין שני הדברים.

מעצרים והגבלות חירות שהוטלו על המבקש

5.         בד בבד עם הגשת כתב האישום בת.פ. 3075/02 הנ"ל, הגישה המדינה בקשה למעצר עד תום ההליכים של המבקש (ב"ש 1437/02). בהחלטה מיום 5.6.02 החליט בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מרים מזרחי) להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו.

            לשלמות התמונה נעיר זאת: עוד קודם להגשת הבקשה הנ"ל למעצר עד תום ההליכים, עקב כתב האישום הנ"ל כנגד המבקש, היה המבקש עצור לצורכי חקירה באותם אישומים, וזאת החל מיום 13.5.02.

6.         על ההחלטה להארכת המעצר עד תום ההליכים, הגיש המבקש ערר לבית המשפט העליון (בש"פ 4920/02). ביום 20.6.02 ניתנה החלטת בית המשפט העליון (כב' השופט י' טירקל), בה נקבע כי המבקש ישוחרר מן המעצר בפועל למעצר בית, בתנאים ובערובות שייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. בעקבות  החלטה זו, שוחרר המבקש למעצר בית בקרית ארבע.

7.         ביום 2.10.02 הוצא כנגד המבקש על ידי אלוף פיקוד המרכז צו פיקוח מנהלי למשך חצי שנה, שאסר על המבקש לצאת מביתו במשך כל שעות היממה. על צו זה ערער המבקש בפני וועדה צבאית בראשות אל"מ שאול גורדון, אך זו דחתה את ערעורו, וקבעה כי צו הפיקוח - חוקי הוא.

8.         לאחר כחצי שנה, בתום צו הפיקוח האמור, הוצא כנגד המבקש צו פיקוח נוסף על ידי אלוף פיקוד המרכז. המבקש ערער גם על הצו השני, אך אף ערעורו זה נדחה.

9.         על החלטה זו, שאישרה את צו הפיקוח של אלוף הפיקוד, עתר המבקש לבג"ץ (בג"ץ 4880/03).ביום 27.8.03 הוציא בג"צ צו על תנאי כנגד המשיב (אלוף פיקוד המרכז), המחייב אותו לנמק מדוע לא יבוטל צו הפיקוח שהוטל על המבקש, העוקף את ההחלטות שניתנו בהליכי המעצר עד תום ההליכים שהתנהלו כנגד המבקש.

10.       ביום 21.9.03 הוצא כנגד המבקש על ידי שר הביטחון צו מעצר מנהלי לחצי שנה. צו מעצר אשר אושר ביום 25.9.03 על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא דאז, השופט ד"ר יעקב צמח).

            על החלטה זו הגיש המערער ערעור בפני בית המשפט העליון (עמ"מ
8788/03). בהחלטה מיום 5.11.03 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט א' גרוניס) את ערעורו של המבקש.

11.       בעקבות החלטת בית המשפט העליון בעמ"מ 8788/03 הנ"ל, החליט ביום 18.11.03 בג"צ (כב' השופטים א' ריבלין, א' גרוניס וס' ג'ובראן) לדחות את עתירתו של המבקש נגד צו הפיקוח שהוצא נגדו (בג"ץ 4880/03), וזאת מאחר ועתירתו של המבקש כנגד צו המעצר המנהלי שהוצא נגדו נדחתה, אין עוד נפקות לצו הפיקוח.

12.       ביום 22.3.04 הוארך המעצר המנהלי של המבקש על ידי שר הביטחון בחצי שנה נוספת. צו מעצר מינהלי זה אושר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא, השופט דוד חשין). על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט העליון (עמ"מ 3677/04).

13.     בטרם ניתנה החלטה בערעור האמור בבית המשפט העליון, התקיים ביום כ' אייר תשס"ד (11.5.04) דיון בפני בית משפט זה בעניינו של המשיב בת"פ 3075/02 (תיק נשוא בקשה זו), ובו, כאמור לעיל (פיסקה 1; וכן ראה את הנוסח המלא של הודעת המדינה בפיסקה 34 להלן), הודיעה המשיבה לבית המשפט כי היא חוזרת בה מכתב האישום, שהגישה כנגד המבקש. בעקבות זאת, המבקש זוכה.